המחלה והתרופה

הרשת גועשת, אנשים יורים מילים אחד על השני. לוויה המונית, חתונה גדולה, המוני מפגינים, רוחצים בחוף הים, מסיבה בעיר. כולם כועסים על כולם. האם הקורונה מבדילה בין מגזר למגזר? האם היא עושה סלקציה לפי צווי בית משפט וחוק? או אולי זה הולך לפי הכסף בבנק? אנחנו באמת חולים והמחלה כוללת את כולנו. הקורונה היא תוצאה, הסימפטום – אנחנו הבעיה. 

אפילו בעלי חיים מבינים שבצרה מסתופפים. הם מבינים ביצר הישרדות טהור שהביחד הוא מקור הכוח האמיתי מול כל טורף ואסון. גם בישראל בעבר, בעתות צרה, הייתה תגובת רפלקס של איחוד מיידי. שמים הכול בצד ומתקרבים. משנה לשנה, ממבצעים לטילים וסגרים התגובה פוחתת והולכת. השנה נראה כי היא לא קיימת. הרי זה לא ברור שאנחנו נוכל להתמודד רק אם נתחשב ונעזור זה לזה? מה קורה לנו?

ללא ספק, אירועי השנים האחרונות ניפצו מיתוס אחר מיתוס בחיינו, שחיתות ועיוות המוסר פושה בכל ונראה שתכף מתפרקים. משהו נשבר. יש הרגשה ברורה של פספוס ואובדן דרך. כל אחד מאיתנו נעשה אפילו יותר דעתן ועצבני, והאושר, שלוות הרוח, השמחה והחום האנושי – אפילו ברמת המשפחה, הולכים ומתמוססים. האם זהו תחילת הסוף עבורנו? 

זאת שאלה טובה וחשובה. משהו מסתיים ואנחנו אלה שנצטרך לקבוע האם מדובר בחיינו הלאומיים המשותפים או האם מדובר בסופה של גישת חיים. של ההתנהלות שלנו כאנשים. כולנו הרי אנשים אגואיסטיים ואינדיבידואליסטים, אז מתוך ראייה ריאלית ומפוכחת עלינו לבחור – אנחנו לא נוכל להמשיך באותה צורת יחסים. לא נצליח להתגבר על הקורונה וגם לא נצליח להתמודד עם כל האתגרים הכלכליים והביטחוניים שמחכים לנו מעבר לפינה. מקור הכוח שלנו הוא רק באיחוד מוחות ולבבות. אנחנו אף פעם לא נהיה אותם אנשים עם אותן דעות או סגנונות חיים ולא נצליח לשנות אף אחד. כולנו קשורים ותלויים זה בזה. שלומם של ילדינו ומשפחותינו תלוי לחלוטין בשאלה האם נשים את אי ההסכמות בינינו ונתקרב כבני אדם. אין לנו ברירה. הבריאות, הביטחון, הכלכלה – הכול תלוי בנו. החיבור הוא ההצלה שלנו. 

הריקנות שבתוכנו, מערכות היחסים הצולעות, אתגרי הקורונה, מערכות החיים המתפרקות והרוחות המשתנות לרעתנו בעולם, כולם אינדיקציה לכך שדוחקים בנו מהטבע, מההיסטוריה להקדים תרופה למכה, לשנות את היחסים בינינו ליחסים של קרבה וערבות הדדית. אנחנו יודעים שזה אפשרי. עשינו זאת בעבר. 'ואהבת לרעך כמוך' זו לא סיסמא אלא הדנ"א רוחני שלנו.  כשעם ישראל רוצה לעשות זאת  מסייעים לנו מהטבע, מהשמיים וכך יהיה גם הפעם. במיוחד הפעם! 

כשאנחנו מתייחסים לכל אחד כמשפחה אז שוני הופך מאיום למתנה. הלב יפתח, נוכל לנשום עמוק ולהתגבר ביחד על הכול.